פסק-דין בתיק ע"א 18975-12-10

א.         בפנינו ערעור וערעור- שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. שר) מיום 28.10.10 בת.א. 20171/02, לפיו התקבלה התביעה העיקרית באופן חלקי והמשיב מס' 1 חוייב לשלם למערערים מס' 1 ומס' 3 את הסכום של 25,000 ש"ח וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

בית משפט קמא דחה את התביעה העיקרית כנגד המשיבה מס' 3 בגין  העדר יריבות והמערערים חוייבו לשלם למשיבה מס' 3 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

התביעה שכנגד - נדחתה.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין בתמצית הינן אלה:

בין המערער מס' 1 לבין המשיב מס' 1 נחתם ביום 31.7.01 זכרון דברים לפיו נטל על עצמו המערער מס' 1 לבצע את כל שירותי הגרפיקה הנחוצים להפקת לוח פוקוס לרכב (עד 4 גליונות לחודש). נקבע שהמערער מס' 1 יקבל 10% בעלות ו-10% מניות רווח בחברת "לוח פוקוס".

בין יתר החובות נטל על עצמו המערער מס' 1 להשקיע את מקסימום המאמץ לפעולות ייעול הלוח בכל התחומים, וזאת בהיותו בעל אינטרס בחברה, וכן התחייב לשמור על סודיות מלאה בכל הנוגע לחברה ופעולותיה ולעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו מראש לפי סדר גודל העבודה.

בעמוד השלישי של זכרון הדברים בסעיף קטן ח' (בכתב יד) נכתב:

"לשני הצדדים יש 3 חודשים לחזור בהם ממסמך זה ו/או לבטל מחויבותם בהתראה של 30 יום".

יובהר, שחברת "לוח פוקוס" טרם הוקמה שעה שנחתם זכרון הדברים. המשיב מס' 1 שהיה היזם של הרעיון להוצאת לוח פרסומי למכירת כלי רכב, חתם על זכרון הדברים כיזם של חברת "לוח פוקוס".

ג.          המערער מס' 1, כך עולה מפסק הדין, הוא בעל מניות ומנהל בחברת "תילתן" (המערערת מס' 2) המנהלת מכללה לעיצוב.

המשיב מס' 1 פנה למערער מס' 1 כדי לקבל ממנו שירותים גרפיים עבור הפקת הלוח. המערער מס' 3 הוא גרפיקאי העובד במכללת "תילתן".

בסיומת של זכרון הדברים צויין שאם החברה תתרחב, ולפי החלטת דירקטוריון יוחלט מטעמי אי- התאמה לא להשתמש בשירותיו של המערער מס' 1, יהא המערער מס' 1 זכאי לממש את זכויותיו בעזיבה.

בצד חתימתו של המשיב מס' 1 על זכרון הדברים צויין כי הוא מחזיק ב-80% בעלות.

ד.         כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא נוסדה חברת לוח פוקוס אחזקות בע"מ (המשיבה מס' 2) בתאריך 23.10.2001. המשיב מס' 1 נרשם בה כבעל מניות יחיד.

ביום 31.12.01 נוסדה חברת "לוח פוקוס ישראל בע"מ", היא המשיבה מס' 3, כשבעלי מניותיה הם המשיבה מס' 2, וכן מר פאר גל, מר גיא פוזיצקי, מר ליאור אוברוצקי, וחברת רכב חמו יפו סחר מכוניות (1998) בע"מ.

ה.         בבסיס התביעה של המערערים כנגד המשיבים נטען שהמשיב מס' 1 לא איגד את החברה ולא העביר 10% ממניותיה למערערים, לא ביצע את הפעולות הנדרשות לצורך תפעול תקין של החברה (כגון פעולות הכרחיות לשיווק הלוח, ועוד) ועקב מחדלים אלה השקיעו המערערים זמן, כספים ומאמצים רבים להצלחת הלוח.

לקראת הוצאת הגליון החמישי (סוף אוקטובר - תחילת נובמבר 2001) ניתק המשיב מס' 1 כל קשר עם המערערים להם נודע כי המשיב מס' 1 פנה לגורם אחר להפקת הלוחות תוך שהוא משתמש בחומר שהוכן על-ידי המערערים ובקונספט שהם פיתחו ועיצבו.

ו.          מאידך טענו המשיבים שההתקשרות היתה לתקופת נסיון של 3 חודשים או תקופה ארוכה מזו, ככל שנדרשת, להוצאת ארבעה גליונות ראשונים של הלוח. ההתקשרות בוטלה במסגרת תקופת הנסיון עקב הפרות מצד המערערים.

בנוסף טענו המשיבים שבזכרון הדברים נקבע שניתן יהיה לבטל את ההתקשרות גם בהעדר הפרה.